פסק-דין בתיק ת"ק 33992-06-12

1.         עסקינן בתאונה מיום ה 16.6.10 ברח' ז'בוטינסקי בפ"ת.

2.         עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע נסע בנתיב השמאלי בכביש בעל 2 נתיבי תנועה כאשר לפתע חש חבטה עזה ברכבו. רכב הנתבע אשר עשה דרכו בנתיב הימיני סטה לעבר נתיב נסיעתו וגרם לו נזקים.

3.         הנתבע טוען בכתב ההגנה שהשתלב בזהירות, באיטיות בתוך נקיטת כל אמצע הזהירות הנדרשים בנתיב בו עמד התובע לפני רמזור אדום. הנתבע מוסיף וטוען שכאשר כמעט הושלמה ההשתלבות ואחרי שהיה במצב של עצירה החל התובע לנסוע וברשלנות מלאה פגע ברכב הנתבע קלות בחלקו האחורי עם חלקו הימני קדמי.

4.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדותם ועיינתי בראיותיהם , הגעתי לכדי מסקנה לפיה יש לקבל את התביעה בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

א.         התובע העיד שנסע בנתיב השמאלי שמיועד אך לפניה שמאלה בשעות הבוקר. במקום היה עומס תנועה כבד. התובע עמד לאחר מספר רכבים בנתיב שמיועד אך לפניה שמאלה ברמזור  אדום. כאשר רכב שלפניו החל בנסיעה, בעקבות רמזור ירוק, נוצר רווח בין הרכב שנסע לפניו ורכבו ולפתע נכנס רכב הנתבע למרווח שבין שני הרכבים. התובע החל לבלום ואז אירעה  התאונה. התובע טוען שרכבו נפגע בחלק הימני קדמי כאשר רכב הנתבע לא נפגע מאחר ויש לו קורת פלדה כפגוש אחורי וככל הנראה הקצה של קורת הפלדה תלש את הפגוש הקדמי של התובע בצדו הימני ממקומו.

ב.         הנתבע הסכים עם חלק מגרסתו של התובע וזאת בהתייחס לכך שאכן רכב התובע עמד במסלול השמאלי לצורך פנייה שמאלה והנתבע אכן הגיע מנתיב מימינו וביקש להשתלב בנתיב של הפנייה שמאלה. יחד עם זאת, הנתבע טוען שהגיע עם רכבו במצב מקביל לרכבו של התובע ואף היה קשר עין מצדו של הנתבע לתובע כאשר ראה שהתובע מתעסק בעניינו. משאית שהייתה לפני רכב התובע החלה לנסוע וזאת לאחר שהתחלף הרמזור, ככל הנראה, לירוק. הנתבע סבר שיוכל להיכנס עם רכבו במרווח שנוצר בין רכבו של התובע למשאית שלפניו. בשלב מסוים הרגיש מכה ברכבו מאחור מרכבו של התובע.  

ג.          אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתובע עמד עם רכבו בנתיב השמאלי והמתין אחרי מספר רכבים לרמזור ירוק. אין כל מחלוקת גם בין הצדדים שהנתבע הגיע מנתיב מימינו של התובע וביקש להשתלב בנתיב הפנייה שמאלה. התובע לא שם לב לרכבו של הנתבע עובר לתאונה. הנתבע אכן הבחין ברכבו של התובע ואף נעמד במקביל אליו. לאור עדותו של התובע לפיה כלל לא הבחין ברכב הנתבע עובר לתאונה, לעומת גרסתו של הנתבע לפיה עמד במקביל לרכב התובע בטרם החלו הרכבים לנסוע, אזי סבירה בעיניי גרסתו של הנתבע לפיה התובע אכן היה עסוק בשלב מסוים בענייניו.

ד.         לאחר עיון בתמונות הנזק ברכב התובע, כאשר לרכב הנתבע לא נגרם כל נזק, עדיפה בעיניי גרסת התובע לנסיבות קרות הנזק וזאת כאשר הפגוש הקדמי של רכבו נחזה כמי שנתלש ממקומו בפינה הימנית וזאת להבדיל ממקרה בו יפגע התובע עם הפגוש בקורת ברזל ברכבו של הנתבע, כאמור בגרסתו של הנתבע. בהתאם לגרסתו של הנתבע אזי היה ניתן לצפות לנזק בפגוש הקדמי ברכבו של התובע בצורה של מכה לפגוש באופן של שקע ו/או שבר בפגוש, להבדיל מהנזק שנגרם בפועל לפיו הפגוש יצא כלפי חוץ, דהיינו, נתלש ממקומו. גרסה זו אף סבירה בעיניי בהתחשב בזאת שלרכב הנתבע קורה אחורית מברזל כפגוש, כאשר הפינה שלה יכולה להיתפס בפגוש של התובע ולתלוש אותו ממקומו, שעה שהרכבים עמדו במקביל אחד לשני והנתבע החל בסטייה לתוך נתיב נסיעתו של התובע והתקרב עם רכבו לרכב התובע.

ה.         יחד עם זאת, התובע העיד שהתאונה אירעה לאחר שכבר החל בנסיעה. איני מקבל את גרסתו של התובע לכך שרכב הנתבע הגיע במהירות וניסה להשתלב בתנועה בנתיב השמאלי שמיועד אך לפנייה שמאלה. ראשית, עדותו של הנתבע לכך שעמד בעצירה במקביל לרכב התובע, עובר לשלב בו שני הרכבים החלו בנסיעה, נחזית בעיניי כאמינה. בנוסף, בהתחשב ברכב בו נסע הנתבע (רכב מסחרי), בתנועה העמוסה של הרכבים במקום וכן בכך שאם ובמידה היה הנתבע מגיע במהירות אזי יכול היה אף לפגוע במשאית שעמדה לפני רכב התובע שאך החלה בנסיעה, סביר בעיניי שהנתבע אכן נסע באיטיות וניסה להשתלב במרווח שנוצר בין רכבו של התובע לרכב שלפניו וזאת כאשר התובע החל גם הוא בנסיעה איטית.

ו.          במצב דברים זה , הנני רואה בנתבע כאחראי עיקרי לתאונה כאשר ניסה להשתלב לצורך פנייה שמאלה מנתיב שאינו מיועד לכך , סטה לנתיב נסיעתו של התובע ולא נתן לו זכות קדימה. יחד עם זאת, הנני סבור שלתובע רשלנות תורמת לעצם קרות התאונה וזאת בהתחשב שהחל בנסיעה מבלי לשים לב לרכב הנתבע, אשר החל בניסיון להשתלב בתוך נתיב נסיעתו. מסקנתי זו מתיישבת גם עם עדותו של הנתבע לכך שהתובע היה עסוק בענייניו ולא שם לב לכך שרכבו של הנתבע אכן מנסה להשתלב בתוך נתיב נסיעתו שלו וכן עם מיקום הפגיעה ברכב הנתבע בחלקו האחורי ימני. מיקום פגיעה זו מלמדני שרכבו של הנתבע עבר ברובו את רכבו של התובע לתוך נתיב הנסיעה השמאלי. לפיכך, הנני מייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 20% לקרות התאונה.

5.         בסיכומו של דבר הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הסך של 5,717 ש"ח (נזק על פי חוו"ד שמאי בצירוף שכר טרחת שמאי בניכוי רשלנות תורמת). הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

6.         כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם הוצאותיו של התובע בסך של 400 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.         איני מקבל את תביעתו של התובע לפיצוי בגין הפרשי הצמדה וריבית. ראשית, אופן חישוב הסכום כלל לא ברור. בנוסף, נפסקו הפרשי הצמדה וריבית כדין כמפורט לעיל.

8.         רכיב הוצאותיו של התובע כפי שנפסק לעיל כולל בחובו אף פיצוי בגין עוגמת הנפש.

9.         הנני מידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד, וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: